מירב רק שנייה- וינטג' ויד שנייה: מאי 2010

לפני 8 חודשים החלטתי שאני נוסעת ויהי מה.
מאז ששמעתי מתמר ("כמו חדש" בכפר יהושע) ואירית ("מציעא" בחרות)
על המציאות המתגלגלות ברחובות אמסטרדם, ואיך הן חוזרות משם
עם מזוודות מתפוצצות מכל טוב, פינטזתי על כך כל אפריל מחדש...

"הפנטזיות שלך זה הדבר הכי מסוכן" רטן חגי "הן תמיד מתגשמות בסוף".

וככה עליתי 8 חודשים מאוחר יותר על טיסה ישירה לאמסטרדם
באמתחתי 2 תיקי ענק ריקים ולצידי מגשים (ומממן) החלומות.

"אל תדאג" הרגעתי אותו "אני אחזיר את ההשקעה".

כשנחתנו כבר הייתי חולה עם אוזניים סתומות, אף נוזל ושרירים כואבים.
הייתי המומה. צבטתי את עצמי לוודא שזה לא חלום רע.

בצימר של דרי ומתי על תעלת Prinsengracht בלעתי 2 אדוויל
והבטחתי לעצמי שהכל בסדר ושמעכשיו אני נותנת לטיול להפתיע אותי.

והוא הפתיע.

כשנורת הדלק שלי מהבהבת גררתי את עצמי למסע אופניים,
תידלקתי בבירה וצ'יפס ופקדתי כל חנות יד שנייה שנקרתה בדרכי.

בערב כבר נצבעה העיר בדגלים ובלונים כתומים (צבעו של בית המלוכה ההולנדי),משתנות הונחתו בכל פינה. משאיות פרקו רבבות חביות בירה, והמדרכות התמלאו בסימונים שונים ומשונים של טריטוריה.

בערב החלו החגיגות שעיקרן שתיה ומוזיקה וגשם החל לרדת,

מאיים להטביע סופית את המסע.

30 באפריל. יום המלכה.

יום חופש בו מציינים את יום הולדת המלכה (או ליתר דיוק הולדת אמה).

ביום זה מותר למכור ברחוב ללא היתר, העיר נסגרת לכלי רכב

והרחובות מתמלאים דוכני אוכל, מוזיקה ויד שנייה

( או כמו שהגדירה זאת דרי: "אנשים נפטרים ממה שהם לא צריכים,

וקונים במקום זה מה שאחרים לא צריכים").

אבל הבוקר היה קר ורוחות נשבו. לא היה סימן למליונים שהובטחו.

השמיכות שנפרשו עם המציאות כוסו בנילונים, וכולם, כולל אנחנו,

ניסו למצוא כוס קפה חם ומחסה.

כמה שעות אחר כך הפציעה השמש ואיתה הרבבות.

ואוו. ואוו. ואוו. הרחובות התמלאו בדוכני חפצים ובגדים משומשים,
דוכני אוכל בירה ומוזיקה, המון מוזיקה, הופעות חיות וריקודים.
התעלות פלטו מתוכן עוד ועוד חוגגים והבסים עשו גלים.

מסיבה עצומה, שמחה, משפחתית ומשכרת משוחה בכתום עז: ריסים,
שיער, נוצות, כובעים, בגדים,צפצפות...

צפיפות בלתי נתפסת ושמחה. שמחה נטו.