כשהגענו לקציר אביגיל הייתה בת שנתיים. לפעמים כשהייתי מביאה אותה למעון היא היתה חולפת על פני. יפה וססגונית בדרכה. המשפט הראשון שאמרתי לה, לגילה, היה "אני אוהבת איך שאת מתלבשת".
זה היה הרבה לפני שחלפה לי בראש אפילו בדל מחשבה על כך שיום אחד תהיה לי חנות יד שנייה.
מאז זרמו הרבה מים בירמוך.
גילה, חברה, מהלקוחות הראשונות והמאוד נאמנות שלי.
טליה שלה חברה של אביגיל שלי. בזמן הצילומים הן עובדות יחד בעיסת נייר.
גילה אדריכלית נוף עובדת הרבה בשמש ואוהבת בגדים קלים נושמים ומכסים.
הבית שלה ושל אלדד (שגם לו אצבעות ירוקות ושניהם עובדים יחד בתכנון,
הקמה ותחזוקת גינות) נטוע בנוף עוצר נשימה, ונבנה לאיטו.
הבית משובץ בעבודות קרמיקה של טליה ורעי התאומים ובציורים של ניתאי.
אני מביטה מהחלון המדהים שבפינת האוכל נפעמת. אני אוהבת את הבית שלה.
 |
| חולצת כותנה לבנה ומכנסים של "noa" |
 |
| אוסף האבנים העגולות שאלדד מוצא בגינות |
 |
| חולצת "קום איל פו" ומכנסיים "מאיה נגרי" |
 |
| הכניסה |
 |
| טוניקה מבד כותנה דקיק |
 |
| טליה ואביגיל עובדות בעיסת נייר. התהליך. |
 |
| התוצאה. |
 |
| קציצות הטופו של גילה |
 ניתאי מתגלגל לתפוס קציצה |
 |
 |
| המרפסת הצפונית. ביום בהיר רואים את החרמון |
 |
 |
| קלמר שעיטר ניתאי |
 |
| שקית גרביים(שימוש נוסף לשקיות שמקבלות הקונות שלנו) |
 |
| תליון לב זהב שקיבלה גילה מאמה ז"ל על רקע שרטוט גינה |
