הפגישה הראשונה שלי עם פנינה ויניצקי היתה כשפגשתי את הבגדים שלה. מאותו הרגע ואילך קראתי להם "האוצר". נדהמתי מהעושר, מהשפע, מהמגוון ובעיקר מהאדיקות בה שמרה מאות פריטי לבוש מרהיבים בארונות דירתה בירושלים.
מי היתה האישה שלבשה את כל היופי הזה?
אשתו של... מזכירתו של... אמא של...
אבל עמוק בתוכו מי היתה?
מה בער בה בפנים?
מי היתה האישה שלבשה את כל היופי הזה?
אשתו של... מזכירתו של... אמא של...
אבל עמוק בתוכו מי היתה?
מה בער בה בפנים?
"אליי לא התייחסו כלל וגם לא ציפו ממני לדבר.אבל אהבתי הגדולה הייתה בגדים. כל בגדיי היו מעשה ידיי. למדתי בקיץ קורס גזירה ותפירה, ומאז עיצבתי את הבגדים בטעמי האישי. הייתי קונה שאריות בדים במחירים מוזלים, ובתקופה שלבוש היה שמרני וחד-גוני, תפרתי חליפות בצבעי טורקיז וסגול"
"כל שבוע הייתי מתהדרת בבגד חדש מעשה ידיי. לא פעם התעוררתי בלילה כשרעיון לבגד חדש בראשי. הייתי קמה ממיטתי לבושה בכותנת הייתי מציירת גוזרת ומחברת את הבגד בסיכות. רק אז הייתי נרגעת. היום אני לא מבינה מהיכן היה בי העוז לשלב צבעי ירוק וסגול בבגדי. זה היה דחף, צורך יצירתי וכעסתי על אימי שלא השכילה לעודד כישרון זה ולאפשר לי ללמוד ולעבוד בתחום שכל כך אהבתי". (נרשם מפיה של פנינה)
התשובה שקיבלתי לשאלות שלי הייתה מורכבת. אבל אחרי שחפרתי במעט מהדברים שסיפרה,
ובאלבומי התמונות שלה והפכתי ומיששתי שוב ושוב את בגדיה מצאתי תשובה שסיפקה אותי.
פנינה ויניצקי היתה כוכבת. כוכבת בסרט של עצמה.
נדמה שכל התשוקה, האהבה, היצירתיות, התעוזה וההגשמה העצמית מרוכזים בתוך האוצר שיצרה לעצמה. שם תמיד היה לבה פועם.
והבגדים מניין באו?
פסע'לה אישה יפה ותוססת שחיה בפריז ואהבה את חיים ויניצקי (אהבה אפלטונית) היתה שולחת לה משם בגדי יוקרה בהם סחר בעלה עם בתי האופנה הגדולים. פסע'לה ניצולת מנגלה שניסוייו בה הותירו אותה עקרה היתה בעלת טעם משובח וחלקה באוסף גדול. גם נדבנים שונים שעבדו עם חיים והוקירו אותו היטיבו עם אוסף הביגוד המשובח.
"יום אחד אני
צועדת ברחוב, ממהרת לפגוש את חברותיי. ליד קולנוע אדיסון ניגש אלי נער נמוך קומה,
נאה וזריז, ושואל היכן בית הקולנוע שמקרין סרטים מדברים. הצבעתי על הקולנוע שעמדנו
מולו, ומפגישה אקראית זו החלה ידידות ואהבה ששינתה את חיי.
חיים היה בן שש עשרה, ונהג לרכב על אופניו לכל מקום, ואף להרכיב נערות
בדרכו ממקום למקום. אני הייתי בת חמש עשרה, מוקפת מחזרים עשירים, רובם תלמידי
גימנסיה. בהתחלה הוא לא עשה עלי כל רושם. אני כנראה מצאתי חן בעיניו מהרגע הראשון,
אבל אז לא חשבתי על זה. השיטה שלו להתקרב אליי הייתה להתיידד עם הבחורים שאיתם
יצאתי. אלא שהוא היה שונה לגמרי מהם. והם, הסנובים, נהגו לבוא ולספר לי עליו, על
כך שאבא שלו לא עובד בצורה קבועה, או שעכשיו הוא עובד בבניין בעבודה זמנית. הם
בעצמם לא עבדו ובזבזו את הכסף שקיבלו מאבא, ועוד העיזו לזלזל בו".
"חיים
ליווה אותי ללימודיי ב-YMCA.
בדרך ראינו חנות גדולה ומעיל פרווה כחול המוצג לתפארת למלוא אורך חלון
הראווה. באמת הייתי צריכה לקנות מעיל, ואמא נתנה לי שתיים וחצי לירות לקנייה, אבל
המעיל עלה 4.95 לירות. חיים עודד אותי בכל זאת למדוד את המעיל, אבל סירבתי. בדרך
חזרה עברנו שוב בסמוך לחנות, וחיים חזר וביקש שאמדוד את המעיל. לבסוף, התרציתי
ולבשתי את המעיל. כל הנמצאים בחנות הרעיפו עליי מחמאות. ואני אמרתי, טוב ויפה,
וכבר התכוונתי לפשוט את המעיל, אבל חיים אמר: "תסתכלי אצלך בתיק".
הסתכלתי וראיתי 5 לירות מקופלות יפה בתיק. בדומה למעיל, כך הוא הפתיע אותי גם עם שתי שמלות ערב. אחת,
הייתה שמלת תחרה לבנה יפיפייה, מקושטת סרטים, שלבשתי פעם או פעמיים בנשפים. אבל
אירועים גדולים כאלה כבר לא היו נהוגים. לכן, הצעתי שאלבש את השמלה בחתונה. יומיים
לפני החתונה אמא הציעה לפתע לממן שמלה חדשה, אבל היא נזכרה מאוחר מדי, משום שחיים
הקדים אותה וקנה את השמלה."
 |
| פנינה במפגש עם תורמים "ג'קי אונסיס הישראלית" |
 |
| פנינה, חיים, והבנים יהודה ודני |
 |
| דני ופנינה |
"חיים היה נער כשהתקבל לעבודה בסוכנות. הוא פרנס באותם ימים את משפחתו מעבודתו כנער שליח. אני ידעתי שהוא לא יכול להשלים את השכלתו, ידעתי גם על כך שהמשפחה חסרה כסף, אבל הייתה בי מספיק תבונה כדי להבין שחיים מאוד אוהב אותי. בהתחלה חשבתי שאני לא אוהבת אותו, אבל היום אני יודעת להעריך את כל מה עשה עבורי, ואני בוכה על השנים שלא אמרתי לו שאני אוהבת אותו".
 |
| תמונה וספל על המזנון בסלון |
"ביום הולדתי
ה70-חיים הפתיע אותי במתנה מיוחדת. הוא ידע שאני מאוד אוהבת את השוקולד האנגלי
קטברי. כשחיים היה בעיר העתיקה הוא תמיד היה קונה לי את השוקולד. כשמלאו לי 70, הוא חזר הביתה עם חבילה גדולה:
71 שוקולדים של קטברי. במשך שנה, כל המשפחה נהנתה מהשוקולד".
 |
| צילום ידיה של פנינה. צלם: יונתן ויניצקי, נכד. אמן. |
